John Harvey Gray

באתר האינטרנט שלי יש מאמר שמתייחס לנושא הצורך בקבלת רשות בעת שליחת רייקי מרחוק.

כדאי לקרוא לפני שממשיכים: http://www.rudy.org.il/Permission.cfm.

בתגובה למאמר כתבה מאסטרית צעירה שניתן לקבל אישור או דחייה על ידי תקשור עם האני הגבוה של המטופל ואף תיארה את התהליך.

מבחינתי זוהי הוספת חטא על פשע… לא מספיק שהאגו שלי מנופח מזה שאני יכול לשלוח רייקי מרחוק ולשלוט בגורלו של אדם, עכשיו האגו שלי גם יכול לתת לי תשובות ממקורות שאי אפשר לאמת אותם. תקשור הוא נושא סובייקטיבי בו כל אחד מקבל את התשובות המתאימות עבורו בלבד.

מצד שני, ממילא רייקי היא אנרגיה שלוקחים ולא אנרגיה שנותנים והמטפל הוא רק ערוץ שדרכו לוקח המטופל את האנרגיה. אם כך, הרי שמטופל שאינו מודע לשליחת הרייקי מרחוק לא יקח מהאנרגיה.

מצד שלישי, יש טכניקות ספציפיות ש"דוחפות" אנרגיית רייקי אל המטופל על מנת לפתוח חסימות מבלי שהמטופל צריך "לשאוב" אנרגיה מהמטפל.

מצד רביעי, כאשר יש שלושה צדדים כאלו, מה נכון?

מטפלי רייקי רבים למדו בסדנת רייקי 2 שיש לצייר את שלושת סמלי הרייקי על הידיים ולטפל בעזרת האנרגיה המשותפת שלהם. חלקם, שלמדו גם שיטות נוספות כגון קארונה רייקי®, מוסיפים עוד 8 סמלי טיפול על פי העיקרון של לא-מועיל-לא-מזיק (למל"מ).

אין כל בעיה לפעול כך אבל הבה ונחשוב מעט על הנושא.

ראשית, אין לנו סיכוי להכיר את האנרגיה של כל אחד מהסמלים בנפרד. דבר שנראה אולי מיותר אך חישבו – אם הייתם מכירים כל אחת מהאנרגיות בנפרד, הייתם יכולים להתאים את הטיפול למטופל.

שנית, אתם יוצרים אנרגיה חדשה!

כאשר אנחנו מערבבים סמלים, הדבר דומה לערבוב צבעים, שגם לכל אחד מהם יש תדר שונה. ערבוב של שני צבעים תמיד יצור צבע חדש. למשל, ערבוב של צבע כחול ושל צבע צהוב יצור צבע ירוק, אותו לא ניתן לפרק שוב למרכיביו.

שלישית, רוחב הפס שלנו מוגבל!

הכוונה היא לרוחב הערוץ דרכו אנחנו מעבירים את אנרגיית הרייקי. רוחבו של ערוץ זה והנקיון שלו תלויים במידת התרגול של המתרגל. ככל שהמתרגל עובד עם אנרגיית הרייקי, כך הערוץ מתרחב ונותר נקי, מה שמאפשר לאנרגיה לזרום ללא הפרעה.

ונניח שהמטופל שלנו זקוק לאנרגיה ספציפית מאוד – דבר שאנחנו יכולים להרגיש או לדעת באמצעות שימוש בטכניקות יפניות שונות כגון ביוסן או רייג`י. אם נשתמש בכל הסמלים שבידנו, אנחנו מגבילים את כמות האנרגיה הספציפית היות ו"רוחב הפס" נחלק בין האנרגיות השונות שמפעילים הסמלים.

אם אשתמש רק בסמל הספציפי, המטופל יקבל כמות גדולה יותר של אנרגיה לה הוא זקוק והערוץ האנרגטי לא "יתבזבז" על אנרגיות שאינן דרושות ברגע זה.

שלא תבינו אותי לא נכון – "סנדביצ`ים" של סמלים עובדים, אבל שימוש בסמל אחד בכל פעם, זה הדרוש למטופל באותו רגע, יכול להיות ממוקד יותר ולהביא לאיזון מהיר יותר.

כשאני מלמד סדנאות רייקי, אני מבקש מתלמידי לערוך טיפול עצמי מלא בעשרים ואחד הימים שלאחר הסדנה ברציפות. כששואלים למה עשרים ואחד יום אני מסביר שזהו פרק הזמן הנדרש על מנת שתהליך הניקוי, שמתחיל עם החיבור לאנרגיית הרייקי, יסתיים, ושכדאי ללוות את התהליך בטיפול עצמי לצורך תמיכה בו ועל מנת להקל על תופעות הלוואי שלו.

למעשה, עשרים ואחד הימים נועדו על מנת להרגיל את התלמידים לטיפול העצמי ועל מנת לנסות להטמיע אותו בחייהם.

מדי פעם אני נוטל ספר מהספריה שלי, פותח אותו במקום אקראי וקורא קצת. אתמול זה היה הנזיר שמכר את הפרארי שלו* והמקום היה עמוד 88…

"… כדי שהתנהגות חדשה תיהפך להרגל צריך לבצע את הפעילות החדשה במשך עשרים ואחד ימים ברציפות."

המשכתי לקרוא והגעתי להסבר מעניין:

"… התקבעות ההרגל החדש מסתיימת בדרך כלל בתוך עשרים ואחד יום, הזמן שנדרש ליצור מסלול עצבי חדש בגוף. … כשאתה משלב פעילות כלשהי בשגרה היומיומית שלך ועושה אותה בכל יום באותה שעה ובאותו אופן, בתוך זמן קצר היא נהפכת להרגל. … אם תתמיד במשימה שלך במשך עשרים ואחד ימים, ובכל יום תבצע את הפעילות החדשה באותה שעה, היא תשתלב בשגרה שלך. בתוך זמן קצר תבצע את ההרגל החדש – מדיטציה, קימה בשעה מוקדמת או קריאה במשך שעה בכל יום – באותה קלות שאתה מצחצח את השיניים."

הנה תשובה שיכולה להניח את דעת התלמידים לגבי שאלת עשרים ואחד הימים… ובכלל, הספר עצמו מומלץ לקריאה…

*הנזיר שמכר את הפרארי שלו מאת רובין ס` שארמה בהוצאת כתר.

באחד ממפגשי הרייקי בהם השתתפתי באחרונה עלה נושא הורדת תכשיטים לפני טיפול ברייקי. יש הטוענים כי תכשיטים ושעונים "מפריעים" לזרימת האנרגיה.

כפי שכתבתי ברשומה על מגבלות האנרגיה, המגבלה היחידה היא התודעה שלנו. במקרה שלי, הורדת טבעת הנישואין שלי כמוה כהורדת חלק בלתי נפרד ממני. הטבעת הפכה להיות חלק ממי שאני – חלק מהמהות שלי.

מורה אחת לרייקי הדגימה לי פעם את השפעת ענידת השעון בזמן טיפול על פי מתח שרירים. ההדגמה אכן הפתיעה אותי והחלטתי לבדוק את הנושא. במספר בדיקות שערכתי, ובהתאם למה שאמרתי לנבדק, התוצאות היו שונות בכל פעם. המשמעות היא שוב שהמגבלה היחידה היא התודעה שלנו, התבניות הטבועות בתודעתנו.

מקרה יוצא דופן הוא כאשר כמות התכשיטים מוגזמת ומפריעה פיזית לטיפול, או כאשר התכשיטים כוללים אבנים אנרגטיות אשר אין בכוונתנו להשתמש באנרגיה שלהן בזמן הטיפול.

מבחינתי, אין כל מגבלה על האנרגיה – מה שאני מסוגל להתכוון אליו – האנרגיה תעקוב אחרי הכוונה…

רבים שואלים אם יש חובה לעקוב אחר סדרת תנוחות ידיים קבועה כאשר עורכים טיפול עצמי ברייקי.

למעשה, אין סדרת תנוחות ידיים קבועה שחייבים לעבוד לפיה. הסיבה לכך שבסדנת רייקי לומדים את סדרת תנוחות הידיים לטיפול עצמי היא על מנת להעניק למתרגל מבנה מסודר להתחיל ממנו. כאשר המתרגל לומד את מערכי תנוחות הידיים הוא מרגיש בטוח יותר בזמן התרגול ולא יהיה מוטרד לגבי אם הוא עושה את הדבר ה`נכון`. זוהי הדרך הטובה ביותר ללמוד כל תרגול חדש.

לאחר זמן שהמתרגל עובד עם האנרגיה ורוכש הבנה טובה יותר של איך אנרגיה פועלת ומה הוא עצמו עושה, הוא יכול להתחיל להשתחרר מהמבנה של תנוחות הידיים ולהתחיל לעבוד בצורה אינטואיטיבית יותר.

מתוך מה שאנחנו יודעים על תנוחות הידיים מבחינה היסטורית, בתחילה תנוחות הידיים שימשו רק בטיפול באחרים בעוד שבעבודה העצמית המדיטציה הייתה המרכז של התרגול ובתנוחות ידיים השתמשו רק כאשר היה צורך בריפוי נקודתי.

(בעקבות רשומה בבלוג של ברונוון ופראנס סטינה באמזון)

במסגרת סדנאות רייקי רבות לומדים על צ`אקרות ועל חשיבות הטיפול והעברת אנרגיית רייקי לצ`אקרות.

הטיפול באנרגיית הרייקי מבוסס על איזון זרימת אנרגיית הצ`י בגוף, מה שמבוסס על רפואה סינית. צ`אקרות הן נושא שמגיע מהודו… אז מה הקשר?

אבות הרייקי, אוסואי, הייאשי וטקאטה, לא לימדו צ`אקרות ואפילו לא הזכירו אותן.

אז מאיפה זה בא?

אולי אחד התלמידים של טקאטה, אשר עסק גם בהילינג, שילב את נושא הצ`אקרות בלימודי הרייקי כחומר העשרה והדבר הושרש בסדנאות שהעבירו תלמידיו… כך מתרחש שינוי לא מכוון ומבלי שלאף אחד במורד הדרך תהיה אפשרות לדעת על כך.

למתן טיפול רייקי במרכזי האנרגיה, הצ'אקרות, יש תועלת רבה, כמו גם לטכניקות אחרות שאומצו לתוך שיטת הרייקי. עם זאת חשוב לדעת שטכניקות אלו אינן חלק מהשיטה המקורית אלא נוספו אליה במשך הזמן.

מורים – הקפידו לספר לתלמידים שלכם מה הועבר אליכם ומה אתם הוספתם… עבור הדורות הבאים.

במסגרת לימודי הרייקי אנחנו לומדים שאנרגיית הרייקי היא אנרגייה חכמה אשר יודעת לזרום בעצמה למקום בו היא דרושה.

אם כך, נשאלת השאלה מדוע יש צורך בתנוחות ידיים ברייקי? אפשר פשוט להניח ידיים במקום אחד והאנרגיה תזרום לכל מקום בו היא נחוצה.

את התשובה למדתי במסגרת סדנת סייקם עם פטריק זיגלר. פטריק נוהג לגעת בנקודות מסויימות בגוף התלמידים על מנת למשוך את תשומת הלב שלהם לאותם מקומות.

עוד אנחנו יודעים שאנרגיית הרייקי לא מרפאה בעצמה אלא מסייעת לגוף להפעיל את מנגנוני הריפוי הטבעיים שלו.

עושים אחד ועוד אחד…

תנוחות הידיים נועדו למשוך את תשומת הלב אל אזורים שונים בגוף ועל ידי כך להפעיל את מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף בהתייחס לאותם אזורים…

בכל מקרה, גם למגע עצמו יש יתרונות שכולנו מכירים. כולנו זקוקים לחיבוק מדי פעם, לטפיחת עידוד על הכתף, לליטוף על הראש… זה פשוט עושה לנו טוב…

שיטת הטיפול ברייקי היא שיטה מיוחדת במינה. בשונה משיטות טיפול אנרגטיות אחרות, כל עוד הכוונה נכונה, אין כל חשיבות למחשבות, מצב רוח או מצב בריאותי של המטפל.

הדבר שכן משפיע הוא מצב של הזדהות רגשית (אמפטיה) עם המטופל – מה שמופיע, בדרך כלל, כאשר מטפלים באדם קרוב ואהוב.

הדבר שמטפל צריך לעשות במצב זה על מנת להיות כלי נקי ויעיל עבור האנרגיה הוא להביע כוונה כנה נקייה ו"לזוז הצידה" על מנת לאפשר לאנרגיה לפעול.

משמעות הדבר היא שהמטפל מתחייב לטיפול אך מנתק את עצמו מהתוצאה.

יש שיגידו שזהו פתרון נוח עבור מטפלים ומביא להורדת אחריות מהם. יש צדק בדבר אם מתייחסים לכל סעיף בנפרד אך אם המטפל מתחייב לטיפול אזי אין כל בעיה להתנתק מהתוצאה. הדגש הוא על המחוייבות שיש למטפל לעשות כל שביכולתו על מנת להביא את המטופל לריפוי.

אם המטפל יכול, עם יד על הלב, לומר שעשה את כל הדרוש, אזי לא צריכה להיות לו בעיה להיתנתק מהתוצאה.

ישנם מקרים בהם המטופל פשוט לא רוצה להחלים, בין אם מתוך כוונה ובין אם בתת-מודע.

נתקלתי בעבר במטופל, נער בגיל העשרה, אשר סבל מאסטמה ואימו הביאה אותו לטיפול. כששוחחתי עמו בחדר הטיפולים, מבלי שאמו שמעה, אמר לי שאין ברצונו להחלים כלל. הוא טען שבבית הספר אף אחד לא ממש מתייחס אליו אך כשהוא מוציא את משאף הוונטולין, הוא הופך למוקד ההתעניינות. אין לו כל סיבה לוותר על כך…