בפוסט מאיפה מגיעה אנרגיית הרייקי, דיברתי על העובדה שהגב' טקאטה ציינה שמקור אנרגיית הרייקי הוא בתוכנו ואף מיקמה אותו בתחתית הבטן, "כחמישה סנטימטר מתחת לטבור".

נקודה זו, הנקראת גם הרה (Hara), דנטיאן או טאנדן, היא חלק המערכת האנרגטית היפנית הכוללת שלוש נקודות.

הרה תחתונה, זו הנמצאת בתחתית הבטן.

הרה אמצעית, הנמצאת במרכז הלב.

הרה עליונה, הנמצאת במרכז הראש.

נקודות ההרה, בשונה מהצ'אקרות, לא נמצאות על פני הגוף אלא בחצי העובי שלו.

בתרגול אומנויות לחימה מפתחים בעיקר את נקודת ההרה התחתונה. זו משמשת כמרכז הכובד האנרגטי שלנו.

על פי הרייקי היפני, כפי שאוסואי לימד בתחילת המאה הקודמת, יש לפתח את שלושת הנקודות הללו במידה שווה. לכל נקודה יש תפקיד חשוב לצורך ההתפתחות שלנו ולחיבור שלנו ליקום.

ההרה התחתונה מחברת אותנו לאדמה ולאנרגיית האדמה. זו הנקודה המקרקעת אותנו ומאזנת את הגוף הפיזי שלנו והמאפשרת כוח פיזי ומנטאלי כאחד. להיות מקורקע משמעותו להרגיש חזק, מוגן ובטוח, כמו גם מחובר בצורה פיזית לסביבה. עבודה על החיבור עם אנרגיית האדמה מפתחת ריכוז והתמדה ומייצבת את התודעה.

ההרה העליונה מחברת אותנו לשמיים ולאנרגיית השמיים ומאפשרת לנו לפתח אינטואיציה, חדות חושים ושקט פנימי.

ההרה האמצעית מחברת אותנו למרכז הלב שלנו. על ידי חיבור לאנרגיית הלב אנחנו מתחילים לזרוח, להקרין אור לכל הכיוונים. כאב, צער, עלבון, טראומה, מתח, כעס ופחד נעלמים באור הזה, המזמין יותר סליחה, אהבה, שלווה וחמלה לתוך חיינו. החיבור למרכז הלב הוא שילוב של איזון התודעה והגוף.

בוגרי רייקי 2 אשר למדו על סמלי הרייקי יכולים למצוא דברים משותפים בין דרך השימוש בסמלים לנקודות ההרה בגוף.

בפוסטים עתידיים אחשוף בפניכם שלוש מדיטציות פשוטות המסייעות בחיבור לאותן אנרגיות.

ריפוי במגע יד

הברית החדשה מלאה בסיפורים על ריפוי במגע יד – נסים ונפלאות שעשה ישו כאשר סבב בערים ובכפרים וריפא אנשים במגע יד.

מעבר לכך יש סיפורים שניתן לזהות בהם דמיון לרייקי:

וַיִּקְרָא אֵלָיו שְׁנֵים עָשָׂר תַּלְמִידָיו וַיִּתֵּן בְּיָדָם כּחַֹ עַל־רוּחוֹת הַטֻּמְאָה לְגָרְשָׁן וְלִרְפּאֹ כָּל־מַחֲלָה וְכָל־מַדְוֶה.
(הבשורה על פי מתי, פרק י', פסוק א')

וַיִּקְרָא אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיִּתֵּן לָהֶם גְּבוּרָה וּמֶמְשָׁלָה עַל־כָּל־רוּחוֹת רָעוֹת וְלִרְפּאֹ כָּל־מַחֲלָה
(הבשורה על פי לוקס, פרק ט', פסוק א')

בשני המקרים הדבר מתואר כהעברה של היכולת לרפא – כיוונון או חניכה. ואכן, זה עובד!

וַיְהִי אֲבִי פוֹבְלִיּוֹס נֹפֵל לַמִּשְׁכָּב בַּחֲתוֹ בַקַּדַּחַת וּבַחֲלִי הַמֵּעָיִם וַיָּבאֹ אֵלָיו פּוֹלוֹס וַיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ וַיָּשֶׂם יָדָיו עָלָיו וַיִּרְפָּאֵהוּ
(מעשי השליחים, פרק כ"ח, פסוק ח')

פולוס היה אחד מאותם שנים עשר תלמידים.

מסתבר שהרעיון של ריפוי במגע יד אינו חדש ואפילו הרעיון של העברת יכולת הריפוי לאחרים הוא עתיק יומין.

(הציטוטים מתוך הברית החדשה – העתקה מלשון יון ללשון העברית מאת יצחק זאלקינסאן ז"ל.)

"וַיֹּאמֶר יְה-וָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו"
(במדבר כ"ז, י"ח)

ביהושע כבר הייתה רוח (קי).

ומאוחר יותר כתוב:

"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו…"
(דברים ל"ד, ט')

לפי הכתוב, מה שיהושע בן-נון היה מלא בו בעקבות פעולת משה הוא רוּחַ חָכְמָה (Spirit of wisdom) אך מאחר והתורה נכתבה ללא ניקוד, יתכן והכוונה היא לרוּחַ חָכָמָה (Wise spirit).

בבואנו לפרש את מילה רייקי, נוכל להשתמש גם בתרגום "רוח חכמה" מאחר וריי היא תודעה עליונה (=חכמה) וקי היא אנרגיה, רוח.

משה, כידוע, עבר חוויה מיסטית בת 40 יום על הר נבו, אשר במסגרתה קיבל את התורה.

גם אוסואי, על פי האגדה, קיבל "תורה" על הר קוראמה לאחר 21 יום.

המילים "סמך ידיו" משמעותן "הסמיך" (empower). השימוש הוא בשתי הידיים (יד+יד=כח).

האם משה חנך את יהושע לרייקי ?

קטע מתוך יומנה של טקאטה

רבים שואלים מאיפה מגיעה אנרגיית הרייקי, ואין ממש תשובה. הנה משהו למחשבה…

ביומנה כתבה הגב` טקאטה, לאחר שלמדה רייקי 1 עם ד"ר הייאשי, בתאריך 10 בדצמבר 1935:

"המשמעות של "רייקי" – האנרגיה שבתוך עצמנו … האנרגיה נמצאת בתחתית הבטן, כחמישה סנטימטר מתחת לטבור …"

גורם לי לחשוב… האם מה שלימדו אותנו עד עכשיו, שהאנרגיה מגיעה ממקור אינסופי חיצוני לנו, ושאנחנו בעצם רק צינור עבור האנרגיה, האם כל זה באמת נכון?

האם יכול להיות שמישהו לאורך הדרך לא הבין נכון?

האמת היא שכאשר טקאטה למדה, הייאשי לא הסביר לה את מקור האנרגיה והדברים שכתבה ביומנה הם כתוצאה מהתנסות עצמית שלה. אלו החוויות שהיא עצמה עברה, ולא הבנות שהגיעו אליה מבחוץ.

זו הייתה דרך הלימוד היפנית אשר מראש לא הגבילה את מחשבות התלמיד ואת חוויותיו אלא נתנה לו להגיע לבד לאמת שלו.

למה אותנו מנסים לשכנע שהמורים יודעים הכל?

קולגה הפנה אלי שאלה ששאל אותו אדם חרדי…

"האם יש תהליך שמנתק אותך מאנרגיית הרייקי אם אתה מגיע למסקנה שלא מתאים לך?"

לאחר מחשבה הגעתי למסקנה (אישית) שיש שתי תשובות אפשריות:

האחת נובעת מהעובדה שאנרגיית הרייקי היא למעשה חלק מהחיים שלנו והכוונון לרייקי בסך הכול מזכיר לנו את מה ששכחנו. עובדה – ילדים יכולים לעבוד עם אנרגיית הרייקי מבלי לעבור כיוונון…

אם אנרגיית הרייקי קיימת בנו מעצם היותנו, איך נוכל להתנתק ממנה? איך אפשר לגרום למערכת סטריאו להפסיק לקלוט גלגל"צ?

למעשה אפשר להוציא את מערכת הסטריאו מכיוון אך היכולת הטבעית של קליטת גלגל"צ לא יכולה להיעלם לעולם. כך גם החיבור לאנרגיית הרייקי אינו יכול להיעלם. זוהי יכולת טבעית שלנו שלא ניתן לבטל.

התשובה השנייה נובעת מהעובדה שאת זרימת אנרגיית הרייקי צריך להפעיל באמצעות כוונה. כאשר לא רוצים להשתמש יותר באנרגיית הרייקי, אפשר לא להפעיל יותר כוונה…

לפני מספר שנים, כשרק התחלתי ללמד רייקי, ישבו בסדנת רייקי שתי נשים.

בהפסקה הראשונה של הסדנה נגשה אלי אחת התלמידות ואמרה לי שהיא מתנצלת אבל היא לא מתחברת. לא נראה לה שמורה לרייקי יכול לשבת בחוסר נוחות ולנוע מצד לצד תוך כדי דיבור. חוסר השקט שלי נראה לה כמשהו שלא מתאים למורה רוחני.

אמרה, ועזבה את הסדנה.

מאז אני אומר לתלמידים בתחילת סדנה שלא יתנו למגבלות שלי להגביל אותם. שלא יתייחסו אלי כמשהו חשוב אלא רק משהו או מישהו שדרכו אפשר לקבל ידע. שלמעשה אני לא ממש חשוב ושהלימוד הוא העיקר.

לא היה לי נעים להגיד לאותה תלמידה שבאותו יום סבלתי מכאבים בטחורים …

כולנו מכירים את התחושה הלא נעימה כאשר מישהו בסביבתנו "מתעלק" עלינו ומתחיל לשאוב מאיתנו אנרגיה. בדרך כלל הדבר מתבטא בכך שהוא אינו מפסיק לדבר ודורש תשומת לב רציפה. התחושה תהיה, בדרך כלל, של תשישות ועייפות – פשוט אובדן אנרגיה.

אלו שנתקלו בכך, ויש להם זיקה כלשהי לתחום הרוחני, יגידו שעלינו להגן על עצמנו מבחינה אנרגטית על מנת למנוע מאותו שואב-אנרגיה מלרוקן אותנו לחלוטין.

כפי שאני רואה זאת, זוהי הפרדה שאמנם מגנה עלינו אך אינה עוזרת לצד השני.

הדרך בה אני מעדיף להתמודד עם המצב היא פשוט… להתחבר לרייקי. כך אני מאפשר לצד השני לשאוב אנרגיה ככל שירצה, מבלי שהדבר יפגע בי. נהפוך הוא – צינור השקייה נרטב ראשון, לפני הדשא.

כשאוסואי עלה על ההר למדוט, כך על פי האגדה, הוא עלה על הר המכונה ביפנית "הר אוכף-הסוס" – קוּרָאמָה-יָאמָה, הסמוך לעיר קיוטו.

רבים מכנים את ההר בשם קורִיָאמָה, טעות הנובעת משילוב שתי המילים, קוּרָאמָה – אוכף הסוס, ו-יָאמָה – הר.

למעשה, טעות זו מקורה בגב' טקאטה, אשר כינתה את ההר בשם קורָיָאמָה אך לא בגלל טעות אלא בגלל נוהג לשלב מילים לקיצורים בשפה היפנית.

הנה קטע מוקלט בקולה של גב' טקאטה, בו היא מזכירה את שמו של ההר. [audio:http://www.learnreiki.co.il/blog/wp-content/uploads/2009/12/Takata-UsuiOnKuriyama.mp3]

עוד על הר קוראמה תוכלו לקרוא בויקיפדיה האנגלית, כאן.

לחובבי היפנית: שמו של ההר ביפנית הוא: 鞍馬山.

鞍=אוכף, 馬=סוס, 山=הר.